<h1>ראב"ן — גיטין</h1>
<h2>דף לז.</h2>
והלכה כר' יוסי דאמר [ע"ב.] זמנו של שטר מוכיח עליו דמחיים נכתב הגט דאמר רב הלכה כר' יוסי. ואי קשיא הא אמרי' בפרק בתרא [פ"ה:] אתקין רב בגיטי מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זש"ש מוכיח עליו, וקשיא דרב אדרב. תריץ ודאי הלכתא כר' יוסי דזמנו מוכיח עליו והא דאתקין רב בגיטין לרוחא בעלמא דחזקיה לגיטה טפי משאר שטרא, משום דזימנין דכתב לה גט בניסן וגירשה ואינסבה בתמוז ואתי בעל בתשרי ומערער ואמר אע"ג דזמן הגט בניסן הכי אמרי לך לא תתגרשי בו עד תשרי ופסול ליה לגט, ואתקין למיכתב מן יומא דנן דתו לא מצי פסול ליה. ו(מד)רב נחשון גאון אמר דהוו בה רבנן (בתראי) [רבותאי] ואיתא בידו דלכתחילה עבדינן כר' יהודה דאמר [ב"ב קל"ו.] צריך שיכתוב מחיים ולאחר מיתה כאידך פירקין מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי, הילכ' בין אמר לה בשעת נתינת הגט זה גיטיך מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי בין לא אמר לה מהיום דמעכשיו הוי גט מחיים דזמנו של גט שנכתב מחיים מוכיח דגט דחיים הוא, וכן אם א"ל זה גיטיך מחולי זה או זה גיטיך שאני מת כאם מתי דמי. אבל אם אמר זה גיטיך כשאמות או זה גיטיך לאחר מיתה אם מת חולצין ולא מתייבמין דכיון דזמן הגט מחיים והתנאי לאחר מיתה מספקא לן אי תנאה הוי הא דקאמר לאחר מיתה הוי גט או חזרה הוי דחזר מזמן שבגט ואינו רוצה שיהא גט עד לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה (הילכת') [הילכך] חולצת ולא מתייבמת. ואם אמר לה זה גיטיך אם מתי מחולי זה ועמד בטל הגט דחוזר בגיטה, ואם עמד מחולי הראשון והלך על משענתו בשוק וניתק לחולי אחר ומת אומדין אם מחמת חולי הראשון מת הגט גט ואם לאו אינו גט, ואם הלך בשוק בלא משענת א"צ אומד דלאו מחמת חולי הראשון מת, ואם אמר זה גיטיך אם מתי מחמת חולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש או אכלו ארי אינו גט דהא לא מת מאותו חולי, ואם אמר אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש או אכלו ארי ה"ז גט שהרי לא עמד.
